אמא: כבר היינו אצל דיאטנית לפני זמן מה, היא ירדה 2 ק”ג, ושמרה עליהם כל כך יפה.
עכשיו בגלל הקורונה הכל עלה, עוד מעט יש לה בת מצווה והיא כל כך רוצה לרזות.
תוכלי לעזור לנו? תכתבי לה תפריט, בבקשה.
עיניה של הילדה מרצדות מצד לצד בחוסר שקט. 
פניתי לילדה: איך הרגשת כשהיה לך תפריט? זה היה לך נעים? אכלת את האוכל של כולם או שהכינו לך דברים אחרים? ואכלת כמה שרצית? הרגשת שבעה בסוף הארוחה?
והיא חשבה לעצמה שמאז שהקפידה על תפריט המלחמה מול האוכל הלכה והתעצמה, שהדחף לאכול נמצא כל הזמן, שהיא מחפשת מה לאכול ולא מוצאת, הפחד מלהרגיש רעבה
אולי אני יכולה לעזור אחרת?
תני לי לנסות…
אמא: רגע אז את לא נותנת לי תפריט?
אז איך היא תדע מה לאכול?
אני: אולי תשאלי אותה.
את יודעת מה נכון לך לאכול? את יודעת מה בריא ומה לא?
ברור שאת יודעת! לא היה לי ספק.
אמא: כמה ממתקים מותר לה לאכול בשבוע?
אני: וואלה שאלה טובה… אם אומר 1 והיא תאכל 2, היא תרגיש כל כך רע עם עצמה שבטח תאכל גם את השלישי והרביעי
פונה לילדה: בואי נעשה הסכם שאני לא אומרת כמה, ושאת מנסה לשמור את המתוק לסוף שבוע. אם בכל זאת לא תצליחי להתאפק ותאכלי גם באמצע שבוע- אני רוצה שתאכלי אותו לאט לאט ותהני ממנו… מה את אומרת?
היא חייכה, והוקל לה.
למרות שנראה לי שאמא שלה עוד לא הבינה לאן אני לוקחת את זה.
יש לכם שאלה? רוצים להתיעץ?