די, סיימת לאכול.

היא רק בת 10, והיא אוכלת מנה בגודל של אבא שלה.

לפעמים אני מרגישה שאם לא אעצור אותה היא תחסל את כל השולחן.

לדעתי היא כבר התחילה להשמין, אני רואה את זה.

אני לא יודעת איך לגשת אליה מבלי שתיעלב.

לפעמים אני לא מחזיקה את עצמי ומודיעה לה שסיימה לאכול,

ולפעמים אני קצת יותר מעודנת ורק שואלת אם שבעה כבר.

אוף איזה מצב מייאש, מה אפשר לעשות?

שאלת? עניתי.

לעבוד מאחורי הקלעים,

לדאוג שבמקרר יהיה אוכל נגיש ובריא-

מגוון ירקות ופירות, גבינות, טחינה, יוגורט ואוכל ביתי מבושל,

לדאוג שיהיו פחות מתוקים בבית,

ויותר מתוקים בריאים – חלווה, שוקולד מריר, פירות יבשים,

שדגני הבוקר לא יהיו עתירי סוכר,

לבקש ממנה לנסות ולטעום, לגוון, רק לנסות, לא חייבת ממש לאכול.

להכין יחד מאכלים בריאים במטבח,

למדי אותה וספרי לה שאוכל ורגשות לפעמים מתערבבים,

ושצריך לשים לב מתי אנחנו באמת רעבים,

ומה אנחנו בוחרים לאכול.

ספרי לה שפעם גם את היית צעירה ולא ידעת כמה חשוב לדאוג לגוף שלנו.

תסבירי לה שרק היא אחראית על האוכל שנכנס לה לפה.

וספרי לה כמה אחריות יש לה בידיים ובפה.